בוקיפונט

על ענף של עץ יושב עורב מכובד, לראשו כובע כחול ולצווארו קשור מפתח. נראה שהעורב הזהיר לא נוהג לקחת סיכונים ולכן הוא קושר את המפתח לצווארו שלא יאבד. העורב והעץ מוקפים בשדה פסטוראלי עם שלל פרפרים ופרחים חרקים וחיות נוספות. על רקע השדה השליו, ההרמוני והקסום הזה מתפתחת עלילה מרתקת, מותחת, מסקרנת, מאיימת ומפחידה והכל בעטיה של עגבניה גדולה עסיסית ומופלאה שצמחה על השיח ומעוררת בעורב רגשות עזים ומנוגדים, מצד אחד תשוקה גדולה לאכול אותה ומצד שני הפחד שמא הוא לא יכול להרשות את זה לעצמו כי אולי גם הזאב הרעב מעוניין בה והוא יכול להגיע בכל רגע.

בזמן שהעורב שקוע בהרהוריו הגיע הארנב החביב והפזיז, קסקט לראשו תרמיל על גבו ועל צווארו תלויה חמסה של ארנבים נגד עין הרע. הארנב אינו חושש מהזאב הוא סומך על חמסת הארנבים שלו שתשמור עליו מכל רע. הוא ניגש למלאכת קטיפת העגבניה במשנה מרץ וכשהוא נוכח שזה מעל לכוחותיו הוא מוותר על הקטיף ומחליט לטפס עליה ולאכול אותה כשהיא ניצבת במקומה. העורב שמשקיף עליו מלמעלה ממהר להזהיר אותו, כפי שהוא הזהיר את עצמו, בדבר הסכנה הצפויה מן הזאב והארנב חושש ומתחבא מתחת לשמיכה.

התרנגול, שלא אוהב עגבניות, מגיע ומשחרר את הארנב מפחדיו הארנב יוצא מהשמיכה ואוכל את העגבניה בהנאה גלויה ובלי חשש והעורב עדיין לא מעז להתקרב כי אולי יבוא הזאב. בסיכומו של דבר הארנב שבע והעורב רעב והזאב איפה הזאב? תקראו את הספר ותמצאו את עצמכם מחייכים כשתגיעו אל סופו המבדח. ספר מצויין, כתוב מצויין, האיורים יפים קסומים ומושקעים.

הספר מאיר באור יפה ומבדח את הקושי שלנו להתמודד עם הפחדים, מצד אחד, ואת ההכרח שלנו להתמודד אתם אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות ולא להיות רעבים. הוא נוסך בנו בטחון ומראה שבהרבה מקרים הפחדים שלנו הם פרי דמיוננו בלבד ואנחנו חייבים להתגבר עליהם ולא לתת להם לשתק אותנו. יש לי שתי הערות קטנות וזניחות לספר הנהדר הזה: התרנגול לא מקרקר בקול גדול אלא קורא, התרנגולת היא זו שמקרקרת. הארנב לא נפל על הריצפה אלא על האדמה. אפשר להפוך את הטעויות הללו לחידות או לתקן אותן תוך כדי קריאה.