בוקיפונט

"את זה" זה ספר נהדר שעוסק בנקודה רגישה בגידול הילדים- בבכי שלהם ובקושי להתמודד אתו. כל מי שמטופל בילדים קטנים ימצא את עצמו בספר ומאוד יזדהה אתו. הספר פותח: "נועם בוכה הוא לא מרוצה. נועם, נועם, מה אתה רוצה? נועם מושיט אצבע קטנה: את זה!" ומכאן והלאה אבא של נועם מנסה להבין מה הוא רוצה, אך ללא הצלחה יתרה.

הוא נותן לו כדור, דובי לבן, בובת נחש חדשה, חישוקים וממתקים, משחק אתו בענק וגמד, מנגן לו בפסנתר ושר לו בקול ערב ואפילו עומד בשבילו על הראש. אבל נועם ממשיך לבכות ולבקש את זה. האבא האומלל עומד חסר אונים מול הילד והוא מרגיש שהגיע הזמן לקחת את העניינים לידיים והוא אכן לוקח את נועם לידיו ומרים אותו והפלא ופלא עכשיו נועם מרוצה סוף סוף אבא הבין מה שהוא רוצה, והספר מסתיים בחמש צורות נפלאות שבהן לוקח אבא את נועם על הידיים.

הספר כתוב נפלא, בחרוזים, ומאוייר נפלא. האיורים לוקחים אותנו לכל חלקי הבית השונים: חדר הילדים, הסלון, הספריה, פינת העבודה של אבא, פרוזדור הבית והמטבח. כלב המשפחה הוא שותף מלא לסיפור ומלווה אותו מתחילתו וכמעט עד סופו. בסוף הסיפור האיורים מתמקדים רק באב ובבן, ברגעי הביחד שלהם הם מצויירים לבדם, פינות הבית השונות כבר לא מצויירות יותר וגם הכלב נתן לאב ולבנו להיות לכמה רגעים לגמרי לגמרי לבד עם עצמם ועם שמחת הביחד שלהם.

ואכן חווית האיחוד של האב והבן זוכה למלוא תשומת הלב שהיא ראויה לה, ואנחנו רואים אותם בסדרה מקסימה של החזקות על הידיים שהן סיום אחד נפלא שמשכיל לא להסתיים כל כך מהר ומתמשך לכדי חמישה סיומים נפלאים שמעצימים זה את זה. כשאנחנו מגיעים לסוף הספר הילדים של אחי ממהרים להקדים אותי, הם מצביעים על הציורים ואומרים בעצמם: "את זה ואת זה ואת זה ואת זה".

ספר נפלא ואהוב על הקטנטנים שימשיכו לבכות ולשגע את כולנו. יפתח ומעיין נהנו ממנו בגיל שנתיים ובגיל שלוש. הילה וחברותיה אוהבות את הספר גם בגיל חמש ושש. הן מצביעות על הספר ואומרות לי תספרי לנו את זה.